על הטרדה מינית

הטרדה מינית

"הטרדה מינית" הנה התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר. להטרדה המינית גילויים שונים החל ממלל מטריד וכלה באלימות פיסית. למרות ביטוייה השונים, יסוד ההטרדה אינו מיני בהכרח. ההטרדה המינית יכולה להיות ביטוי ליריבות בין אישית, לתחושת אדנות ואף לבורות ולחוסר ידע הנוגע למישור התקשורת הבין אישית כמו גם להוראות החוק.

בשנים האחרונות התפתחה המציאות הסוציו משפטית במדינת ישראל. במרץ 1998 התקבל בכנסת החוק למניעת הטרדה מינית , המגדיר מהי הטרדה מינית. כך בלשון החוק:

"הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו ובמיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים. הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן".(החוק למניעת הטרדה מינית פסיק התשנ"ח-1998).

הטרדה מינית בעבודה

במסגרת שבה מותנים תגמולי העובדת, תנאי העסקתה ואף העסקתה בפועל בממונים עליה, עלולה להתפתח אינטראקציה החורגת מהנורמה לכדי הטרדה מינית. באקלים שכזה יכול ממונה להשיג טובות הנאה מיניות בהבטחה לתמורה או באיומים על העובדת. ניסיונות אלו אינם ברורים וחדים בהכרח והם עלולים להתרחש באקלים עמום שבו מצופה מהעובדת להיענות לגחמות מעסיקה. החוק אוסר על הטרדה מינית מכל סוג שהוא, ורואה בה עוולה נזיקית אזרחית ועבירה פלילית הנושאת עונש מאסר. החוק קובע דרכים לאכיפתו ולמניעת הטרדה מינית במקומות עבודה ע"י הטלת חובה חקוקה על המעביד. החוק מצביע על התנהגויות אסורות כדלקמן:

1. מעשה מגונה.
2. סחיטה באיומים לשם ביצוע מעשה בעל אופי מיני.
3. התנהגות חוזרת ונשנית המתמקדת במיניות האדם על אף הסתייגותו.
4. התייחסות מבזה או משפילה כלפי אדם ביחס למגדרו או מיניותו של אדם, לרבות נטייתו המיניות. לעניין זה תהווה הטרדה מינית גם אינטראקציה חד פעמית.

התנהגויות העלולות להיחשב כהטרדה מינית בעבודה

1. מעשה מגונה - ממונה או עובד מן המניין הנוגע בעובדת לשם גירוי מיני, חושף את עצמו בפניה בלא הסכמתה או מציץ לאזורים. במקרה זה עלול התוקף להיות חשוף לתביעה גם מכוח סעיף 348 לחוק העונשין. החקיקה מחמירה במקרים של למעשה מגונה תוף ניצול מרות, שימוש בכוח או הפעלת אמצעי לחץ אחרים כלפי האדם או כלפי זולתו. החקיקה מחמירה גם במקרים בהן היה מודע התוקף למצבה הנפשי הקשה של המתלוננת ולמקרים שבהם היתה המועסקת קטינה.
2. הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני - על אף הסתייגות העובדת, היא נחשפת להצעות תדירות בעלות אופי מיני. הסתייגותה אינה חייבת להיות במילים. גם מבוכה, הסמקה או אפילו קיפאון והיעדר יכולת להגיב, עשויים להצביע על חוסר נוחותה.
3. יחסי מרות מייתרים את הצורך להוכיח את מניע ההטרדה. כך, למשל, הורתה הפרקליטות על העמדתו לדין של סטודנט למשפטים שהטריד עובדת נקיון שהעסיק וזאת על אף שהוכח שבין הצדדים התקיימה אינטראקציה רומנטית.
4. אקלים של הטרדה - תמונות, פוסטרים, מיילים בעלי גוון מיני, שומרי מסך עם תמונות ארוטיות ועוד. דינאמיקה זו נפוצה בעיקר בארגונים גדולים שבהם מועבר מייל אלקטרוני בתפוצה רחבה לכלל העובדים. היעדר כוונת זדון מצד השולח (מעסיק או עובד) אינו מייתר את המעסיק מחובתו הבסיסית למנוע את תפוצת החומר ברשת.
5. סחיטה - אמירות שבהם קושר המעסיק בין הענות העובדת לדרישותיו ובין העסקתה, קידומה ושיפור או הרעת תנאיה. סחיטה יכולה להתבצע גם באקלים שבו הסוחט מאיים להפיץ מידע, כוזב או אמיתי על העובדת ובכך לאלצה להיענות לו. במקרים מסוימים אף נסחטה בדיעבד עובדת שקיימה מערכת יחסים רצונית עם הסוחט דא עקא, שהוא כפה עליה את המשכו של הקשר למרות שהביע האת רצונה לסיימו.

"המנוולים שינו את הכללים" (Spiro Agnew)

תגובתו הידועה לשמצה של סגן נשיא ארה"ב שהודח מתפקידו בגין מעשי שחיתות, מזכירה לא אחת תגובות בהן אנחנו נתקלים. החוק למניעת הטרדה מינית אינו חוק "פופולארי". יש כאלו הטוענים שלא כל התנהגות מינית נעשית בזדון וכי הכללים הנוקשים פוגעים בתקשורת בין אישית הנעשית בתום לב. מבקריו של החוק טוענים שהחקיקה כמו גם הפסיקה מתקדמת יתר על המידה ואינה מתאימה לשיח הציבורי הרווח בישראל. לטעמם של המבקרים, ה"מישפטיזציה" חודרת לתחומים לא לה, משרתת גישה פמיניסטית רדיקלית והופכת את כל הגברים לחשודים פוטנציאלים. מבקרי השיטה טוענים, במידה לא מבוטלת של צדק, שמערכות יחסים רבות התחילו במקום העבודה וחלקן אף בין ממונה לכפופה אליו למרות שבפרשנות עדכנית ניתן היה לראות במערכת היחסים ככזו שיש בה ניצול ברור של מרות. זאת ועוד, המבקרים טוענים שהרשויות מחמירות ונוטות להעמיד להעדיף את גרסת המוטרדת על אף שבמרבית המקרים קשה להוכיחה על פני גרסת החשודים. לטענתם, גם אם מסתבר שהתלונה מופרכת, המתלוננת לא תועמד לדין מהטעם שהמשטרה אינה רוצה להרתיע מתלונות פוטנציאליות. גם אם יש ממש בביקורת, היא אינה רלוונטית. הפסיקה בהחלט נוטה להעדיף אקלים שבו העובדת תחוש בטוחה על זה שבמסגרתו היא עלולה להיות מוטרדת.

במסגרת עבודתנו כחוקרים במשטרה, טענו החשודים לא אחת שהתנהגותם נעשתה בתום לב. לטענתם, יסוד התלונות היה בפרשנות שגויה של המתלוננת. החשודים טענו ש"הבנתי ממנה שהיא רוצה", ש"כך כולם עושים", שהתלונה "שקרית" ושבכלל - "כך עושים כולם". בחלק מהסיטואציות הוכח אכן שיסוד ההטרדה לא היה בזדון דווקא אלא נבע מבורות, מפערי תרבות ומחוסר יכולת להסתגל למציאות המשתנה. טענתם זו לא התקבלה והפרקליטות המליצה על העמדתם לדין.

איך אדע שאני מטריד?

למרות שההטרדה המינית נעשית לא אחת בתחום האפור של התקשורת הבין אישית, הוכח במרבית המקרים שהמטריד היה ער להסתייגותה של המוטרדת או להיותה של הסיטואציה בעייתית. היטיב לנסח כבוד השופט זמיר את הסיטואציה -

"חוסר ההסכמה יבוא לידי ביטוי בדרך כלל באופן מפורש או באופן נרמז, אם במילים ואם בהתנהגות. שפת הגוף יכולה לזעוק כמו לשון מדוברת. זוהי התנהגות אקטיבית. בנסיבות מסוימות נדרשת התנהגות אקטיבית שכן אחרת משתמעת מן הנסיבות הסכמה. אולם לא תמיד נדרשת התנגדות אקטיבית, הנסיבות עצמן יכולות להצביע בבירור על חוסר הסכמה. יש גם שתיקה רועמת, זוהי התנגדות פאסיבית" (בעש"מ 6713/96).

לאור עמימות הסיטואציה ועל מנת להימנע מהטרדה מינית, נוהג הכלל ש"אם יש ספק, אז אין ספק".
כך, כשאני חש ש"משהו לא בסדר", עלי להפסיק מיד! עלי להתעניין, לשאול ולדעת וזאת מפני שאי ידיעת הדין אינה פותרת מאחריות ולפיכך, לא אוכל להצטדק ולומר - "לא ידעתי".

השתגעת, אסור לי להגיד לעובדת שלי שהיא יפה?

המציאות המשפטית תלוית קונטקסט. החוק אינו מיועד לעקר את השיח הבין אישי בין העובדים אלא להבנות מנגנונים שיאפשרו תקשורת לא פוגענית. כך, למשל, תהיה האמירה "את נראית נהדר, תתחדשי על החולצה" לגיטימית אך אמירה בנוסח "החולצה שלך נהדרת, זה מדגיש לך את החזה" עלולה להחשב כהטרדה מובהקת. מותר לחזר, אסור להטריד!

ואם אני המעסיק, מה אני צריך לעשות?

החוק מטיל חובה חקוקה על מעבידים לנקוט "אמצעים סבירים" שימנעו הטרדות מיניות במסגרת יחסי עבודה. על המעסיק לקבוע מנגנונים שבאמצעותם י/תוכל המוטרד/ת להגיש תלונה, לטפל ביעילות ובהוגנות בתלונה שהוגשה, לתקן ולשפר את האקלים הארגוני שבגינו התאפשרה ההטרדה ולמנוע התנכלות למתלוננת.

רגע... מה זה התנכלות?

התנכלות זו פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה המינית או בספיחיה. הפגיעה יכולה להיות בגינה של התלונה עצמה ובשל התביעה שהוגשה. ההתנכלות יכולה להתבטא בפיטוריה, הרעת תנאי העסקתה, מניעת קידומה ועוד. המתנכל אינו המטריד דווקא. אלו יכולים להיות חבריו, עובדים אחרים או כל מי שחש חוסר נוחות מגילוי ההטרדה ועלול לנסות להניאה. להזכירך, הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה כלומר, בכל מקום שבו מתנהלת פעילות מטעם העבודה (ובכלל זה נסיעות משותפות, השתלמויות, נופשים, תערוכות וארוחות משותפות מטעמו של המעביד) וכן תוך ניצול המרות ביחסי העבודה (בבית הממונה, במכוניתו וכו').

הבנתי, אני כבר מעביר לעובדים מייל, מי צריך צרות...

זה אולי יעיל אבל לא "מכסה" אותך. על פי הפסיקה העדכנית, אין די בשליחת דוא"ל לעובדים ובבוא היום אתה עשוי להדרש להסברים. זאת ועוד, באם בארגונך למעלה מ- 25 עובדים, עליך לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי החוק ובו יוצגו דרכי הגשת התלונות והטיפול בהן. עליך לקבוע ממונה שתטפל בתלונות ללא משוא פנים ולוודא שעובדיך מודעים להסדרים האמורים.

דיה לצרה בשעתה, לא?

זה לא כדאי ולא משתלם. מעבר לפגיעה העתידית במי מעובדות הארגון, אתה עלול להיתבע בגין רשלנותך!

לאור החשיבות הרבה שמייחס המחוקק להטרדה המינית, הוא הקנה לבתי הדין לעבודה סמכות ייחודית בכל הנוגע להטרדה, להתנכלות ולחובת המעביד. החוק קובע כי הטרדה מינית תהווה הן עוולה אזרחית, שהסעד בצידה הינו פיצוי כספי - עד 50,000 ש"ח בלי כל צורך להוכיח נזק. בנוסף, יכולה המתלוננת לתבוע סעדים אחרים זמניים וקבועים בכפוף לחומרה היחסית של המעשה. יתרה מזאת, באם הוכח כי התנכלו למתלוננת, המתנכלים עשויים להישלח לכלא לשלוש שנות מאסר. כמו כן התנכלות תהווה עוולה אזרחית ואף בגינה ניתן לפסוק פיצוי עד סך 50,000 ₪ בנוסף, אתה עלול לשלם קנס של 1300 ₪, לכל שבוע שבו נמשכת העבירה. במידה והמטריד ממשיך ומתנכל עלול בית המשפט לשולחו לכלא לארבע שנות מאסר!

גם באם לא הוטרדו עובדים בארגונך, משרד התמ"ת החל מבצע בדיקות אקראיות. אם יתברר כי לא עמדת בתנאי הסף (כמו למשל פרסום תקנון) אתה עלול להיקנס בשיעור של 12900 ₪.

נניח שזה קרה, אפשר לפתור את הענין בלי לערב את המשטרה?

כן, ובלבד שהמתלוננת רוצה ומסכימה. כמו בכל הליך משא ומתן משפטי, אפשר להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. דרישת המוטרדת לפיצוי כספי על הטרדה אינו נחשב כסחיטה. במקרים רבים חרדה המתלוננת מחשיפה, מפגיע בשמה הטוב, מהרס משפחתה וכו'. לפיכך לא תחשב דרישתה לפיצוי טרם הליך משפטי לסחיטה. ניתן ורצוי להגיע עם המתלוננת להסדר באמצעות גישור שיאפשר לה לא רק להגיע להסדר כספי אלא גם יאפשר לה לעמוד על זכויותיה באופן שיצמצם את הנזק המצטבר.

אני מוטרדת, מה לעשות?

1. היי גלויה, אמרי שאת חשה שלא בנוח. בקשי מהמטריד להפסיק!
2. נסי לחלוק עם אחרים את תחושותיך. באם יש אחראי בארגון שאליו את יכולה לפנות, אל תהססי.
3. אם ההטרדה נמשכת, נסי לתעד אותה. אם את נמצאת בארגון היררכי (כמו צבא, משטרה וכו'), אינך צריכה להסביר דבר שכן, מלכתחילה לממונה עליך אסור ליזום איתך קשר אינטימי כלשהו.
4. את לא אשמה. גם אם היה בינך לבין המטריד קשר רומנטי מוסכם ,החל מהרגע שבו ביקשת להפסיק את הקשר אך המטריד אינו מרפה- זו נחשבת כהטרדה.
5. אם אינך חשה בנוח, פני לגורמים אנונימיים שאיתם תוכלי לחלוק את מצוקותיך כמו למשל למרכזי הסיוע לתקיפה מינית, לער"ן או אף באופן אנונימי בפורום לנפגעות תקיפה מינית.
6. באם תחליטי לתבוע את המטריד, את יכולה לפעול בשני מישורים: המישור הפלילי- במישור זה תובעת המדינה את המטריד באמצעות שלוחותיה (המשטרה או הפרקליטות) ויכולה אף לשולחו למאסר וכן במישור האזרחי שבו תוכלי לדרוש פיצוי על נזקים ועוגמת הנפש שנגרמה לך. כל פניה לרשויות תטופל ע"י אשה ויינתן לך ליווי עד לסיום ההליך.